החלטה בתיק ת"א 10975-12-10

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר ימנע דיספוזיציה מכל סוג שהוא בארבעה דוכנים או חנויות המצויים בשוק החדש בחדרה. הבקשה הוגשה בגדרה של תובענה שנסבה (כמוה כתובענות אחרות שנדונו או שעודן נדונות בבית-משפט זה) על אופן הקצאת שטחים בשוק החדש לסוחרים שהחזיקו בדוכנים בשוק הישן שקדם לו.

א.     ההליך והצדדים לו

אלו הן בתמצית העובדות הלכאוריות שניצבות ברקע התובענה והבקשה שלפני. בשלב מקדמי זה של בירור בקשה לסעד זמני מדובר בתשתית עובדתית שטרם נתבררה והוכחה כדבעי, אף שבחלקה היא אינה שנויה במחלוקת.

1.             המבקשים, שלושה אחים, הפעילו בשוק הישן בחדרה עסק לממכר פלאפל. העסק, שלפי הנטען בכתב-התביעה היה בבעלותם ובניהולם של שלושת המבקשים, פעל מתוך שתי חנויות צמודות בשוק הישן שהיו ידועות במספרים 13 ו-14 (להלן החנויות המקוריות). נטען שזכויות המבקשים בחנויות המקוריות היו זכויות דיירות מוגנת.

2.             משיבה 1, עיריית חדרה, היא בעלת המקרקעין בהם פעל השוק הישן הידועים כחלקה 64 בגוש 10037. משיבים 3-2 הם בעלי תפקידים בעירייה. 

3.             בתאריך 26.10.2005 אירע בשוק הישן פיגוע איבה חבלני. בתוך כך פוצץ עצמו מחבל מתאבד בעסקם של המבקשים או בקרבתו. מבקש 1 נפצע קשה בפיגוע, היה מחוסר הכרה פרק זמן ובהמשך נדרש לתהליך שיקום. בעקבות הפיגוע פינתה עיריית חדרה את השוק הישן ויושביו הופנו לשוק ארעי שהוקם בסמוך. במקביל תוכנן והוקם על-ידי העירייה השוק החדש במקום בו פעל עד לפיגוע השוק הישן.  

4.             תוך כדי בניית השוק החדש הוקמה ופעלה בעירייה ועדה יעודית שתפקידה היה לקבוע למי מהסוחרים דיירות מוגנת בשוק ולהקצות דוכנים בשוק החדש לבעלי זכויות כדין באופן שיהא תואם ככל האפשר את חלוקתם הקודמת בשוק הישן. הליך אכלוס השוק החדש לווה בחתימת חוזה פרטני, אישי, בין העירייה לבין כל אחד מבעלי הדוכנים בשוק בנפרד, כ-70 במספר. בעבודתה הסתייעה הוועדה בשלושה נציגים של סוחרי השוק [ראו עדותו של משיב 3 שכיהן כחבר הוועדה בעמ' 24-23 ו-28 לפרוטוקול]. בין המבקשים לעירייה לא נחתם חוזה בקשר עם מסירת דוכן בשוק החדש.

5.             אכלוס השוק החדש נעשה בחודש אוקטובר 2008 או סמוך לכך [סע' 45 לכתב-התביעה]. בלב התובענה ניצבת טרוניית המבקשים על כך שבתהליך הקמתו ואכלוסו של השוק החדש נושלו מזכויותיהם בחנויות המקוריות ששוב אינן מהוות, כך נטען, נכס נפרד ועצמאי אלא נטמעו בחנויות שנמסרו לחזקתם של משיב 4 (להלן רוני כהן) ומשיב פורמלי 3 (להלן רפי כהן). חלף החנויות המקוריות הקצתה העירייה למבקשים שתי חנויות בשוק החדש הידועות במספר 66-65 (להלן החנויות החלופיות). נטען שחנויות אלה שונות מהחנויות המקוריות הן בשטחן,  הן במיקומן והן בנתונים אחרים באופן שמקפח את המבקשים.

6.             סירובם של המבקשים לקבל חזקה בחנויות החלופיות נבע בנוסף גם מכך שהמשיבים הפורמליים 2-1 (להלן ג'ומה) טוענים לזכויות באותן חנויות עצמן, או למצער בחנות 66, באופן שמייצר מחלוקת ביחסי המבקשים וג'ומה. לטענת המבקשים אין להם עניין בריב ומדון עם ג'ומה על-אודות זהותו של הזכאי לחנויות החלופיות והמחלוקת בשאלה זו רובצת לפתחה של העירייה. נטען שמטעמים פסולים נמנעה העירייה מלנקוט עמדה במחלוקת באופן שמותיר את המבקשים וג'ומה להתמודד זה אל מול זה על הזכויות בנכס.

7.             בכתב-התביעה שהוגש ביום 7.12.2010 נתבעו הסעדים הבאים (כשלצידם בקשה לפיצול סעדים): מתן צו המורה על שינוי החלוקה הפנימית בשוק החדש כך שתיווצרנה חנויות זהות במיקומן ובשטחן לחנויות המקוריות, תוך מסירתן למבקשים; לחלופין, להורות על מסירת החנויות החלופיות למבקשים כשהן פנויות מאדם וחפץ תוך חיובם של ג'ומה להצהיר שאין להם זכות בחנויות אלה והם אינם מתנגדים להפעלתן בידי המבקשים; לחלופי חלופין להורות לנתבעים לרכוש עבור התובעים נכס חלופי שיימסר להם בתנאי דיירות מוגנת ואשר ידמה את נתוני החנויות המקוריות. עוד נתבעו סעדים כספיים עד גבול סמכותו של בית-משפט השלום.

8.             בבקשה שלפני עותרים המבקשים לאסור על המשיבים ועל המשיבים הפורמליים לבצע כל דיספוזיציה במבנה השוק החדש או בזכויות בו באופן שייגרע מזכויות המבקשים, זאת הן ביחס לחנויות המקוריות והן ביחס לחנויות החלופיות, והכול עד מתן פסק-דין בתובענה. לא ניתן צו ארעי במעמד צד אחד.

9.             העירייה יחד עם משיבים 3-2, רוני כהן ורפי כהן הגישו תגובות לגוף הבקשה לסעד זמני. ג'ומה לא הגישו תגובה אך בא-כוחם התייצב לדיונים בבקשה שהתקיימו בתאריכים 23.5.2011 ו-7.7.2011. המבקש 1 (להלן המבקש), משיב 3 (להלן שטרית) ורוני כהן נחקרו על תצהיריהם. המבקשים ויתרו על חקירת רפי כהן על תצהירו. הצדדים סיכומו טענותיהם בכתב; רפי כהן נמנע מהגשת סיכומים.

כפי שיובהר להלן יש להיעתר לבקשה בחלקה ובהתייחס לחנויות החלופיות בלבד, תוך דחיית ראשיה האחרים לרבות אלה הנסבים על החנויות המקוריות. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צויין אחרת.

ב.      המסגרת הנורמטיבית

1.             אין זהות בין מטרתם ואופן פעולתם של הסעדים הזמניים השונים. חלקם נועדו למנוע את סיכול ההליך או להבטיח את ביצועו היעיל של פסק-הדין שיינתן בסיומו. סעדים אחרים נועדו למנוע שינוי בזכויותיהם של הצדדים ולשמור על סטטוס-קוו עד שייתם בירור ההליך. בתורת הצווים הזמניים מושלת כיום בכיפה נטייה להשקיף על סעד זמני לא באופן פורמלי וצר אלא מתוך נקודת מבט רחבה, תוך ראייתו כאמצעי שנועד לגשר בין האינטרסים של בעלי-הדין בתקופת הביניים שעד מתן פסק-הדין [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 189 (מהדורה שנייה, 2008)].

2.             צו זמני אינו ניתן לאחר בירור מלא של זכויות המתדיינים, אף לא על-יסוד מסכת ראייתית שלמה, אלא בהסתמך על ראיות חלקיות ומקוטעות ובטרם התברר הסכסוך לגופו [רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799 (1997)]. לעתים קרובות יש בצו זמני שניתן או שנמנע כדי להשפיע במישרין על תוצאות ההליך עוד בטרם הוחל הבירור לגופו. לפיכך, וביתר שאת מאז חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לערוך איזון זהיר וקפדני בין זכויותיהם הלכאוריות של בעלי-הדין בגדרו של שיקול-הדעת המופעל בידי בית-המשפט לעת מתן החלטה בבקשה לסעד זמני [עניין מרגליות, שם]. עוד יש לזכור שבשלב מקדמי זה מעמד התובע, מבקש הסעד, הוא של "המוציא מחברו"; אל מול זכויותיו הלכאוריות שלמימושן הוגש ההליך ניצבות זכויות בעל-דינו שאינן פחותות בחשיבותן. הדברים יפים ביתר שאת בהתייחס לסכסוך בעל נופך קנייני כזה שלפני.

3.             מתן תוקף ומשמעות לדברים הללו מחייב הקפדה יתרה על התקיימותם של תנאי תק' 362 לתקנות סדר הדין האזרחי. בתוך כך מוטל על מבקש הסעד הזמני להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה הנטענת ( התנאי של הוכחת זכות לכאורה) וכן עליו להראות שהנזק שייגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני יעלה על הנזק שייגרם למשיב אם ינתן הסעד ( שיקול מאזן הנוחות). אף שבין התנאי של הוכחת זכות לכאורה לבין שיקול מאזן הנוחות מתקיים יחס של מקבילית כוחות נדרש מבקש הסעד לעמוד ברף שכנוע מינימלי ביחס לכל אחד מהתנאים הללו בנפרד, שאם לא כן לא יהיה מקום ליתן את הצו הזמני המבוקש [רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (טרם פורסם, 6.6.2006)]. כאשר מתבקש סעד זמני מסוג צו מניעה שמקורו בדיני היושר נשקלים גם תום-לבו וניקיון כפיו של מבקש הסעד ונבחנת מידת הזריזות והנחרצות בה פעל לשם מימוש או הגנה על אותן זכויות נטענות שלשמן הוא מבקש סעד זמני. עיגון לכך מצוי בתק' 362(ב)(1).     

ג.      החנויות המקוריות

כל המבחנים שנזכרו לעיל קרי הוכחת זכות לכאורה, מאזן הנוחות וזה הבוחן את התנהלות המבקשים מוליכים למסקנה שאין יסוד לבקשה ככל שהיא מכוונת לחנויות המקוריות. במה דברים אמורים?